איזון בעת משבר

ממעגל הדאגה למעגל החוויה

אירועים חיצוניים משפיעים על ההתנהלות שלנו, על המחשבות שלנו ועל הרגשות שלנו. אין מי שיכול להתעלם ממגפת הקורונה, מאיומי מלחמה, ממזג אויר קיצוני או ממצב הכינרת. כל ימות השנה, 24/7 עומדים אנו במבחנים. החיים מזמנים התרחשויות. אירועים והפתעות לרוב והאתגר שלנו, לצלוח את המים הסוערים ולהגיע לאיזון אישי ואם ניתן, לשלווה ולרוגע. ומהי שלווה? 

היכולת להיות במרכז ההמולה והצרות ולהישאר רגוע בלב פנימה

היום, אני פותחת את סדרת ההרצאות "איזון בעת משבר" והנושא הראשון שאעסוק בו הוא, המסוגלות שלנו לצאת ממעגל הדאגה ולגלות את מעגל החוויה. 

דוגמה משית וואצאפ – משתדלת להעסיק את עצמי אך הדאגה
[12:19, 18.6.2020] לא מרפה . . מבינה מה עברת עם הבן.. את הבנות החולות העבירו לבידוד מחוץ לבית.

למעשה, כל ילדי בית הספר נבדקים…התחילו בשכבות א' ו ב.

💓💓💓 תשובה: ליבי איתך ❤ ובטוחני כי יהיו בשורות טובות
[12:20, 18.6.2020]

הבנות נדבקו – גורם חיצוני לדאגה

בשורות טובות – גורם חיצוני לרגיעה

אגדה סינית עתיקה מספרת על איכר זקן, אב לשני בנים שבשל גילו תש כוחו ולא יכול היה להכין בעצמו את השדה לשתילת האורז. היות ושני בניו נכלאו בבית כלא בשל היותם שודדי בנקים, נותר הקשיש ללא עזרה. בצר לו כתב לבנו הבכור וביקש את עזרתו. הבן שיגר מכתב למנהל הכלא וביקש חופשה כדי לעזור לאביו הקשיש. אחרי זמן קיבל הבן תשובה שלילית, אותה העביר בצער לאביו. אז פנה האיכר לבנו הצעיר ובקש את עזרתו. כעבור מספר ימים הגיע מכתב תשובה בזו הלשון 

"אבי היקר, מבקש אני ממך לא להכין את השדה לשתילת אורז כי בו הטמנתי את כספי השוד". כבר למחרת הגיעה פלוגת שוטרים לשדה והפכה את האדמה. משלא מצאו דבר, חזרו כלעומת שבאו. האב כתב לבנו את שקרה ושאלו מה עליו לעשות כעת? ענה הבן: 

"ממקום מושבי, זה המעט שיכולתי לעשות. כעת לא נותר לך אלא לשתול את האורז".

הנה כאן טמון ההבדל בין עמדת הקורבן הפועל מתוך מעגל הדאגה, לבין עמדת היזם, הפועל מתוך מעגל ההשפעה. 

אפשר להחליף את המילה דאגה ולהמירה במילה אחריות או …. מוגנות. ההמרה משנה את כיוון ההשפעה. אני דואג משמע משפיעים עלי. אני אחראי, אני מגן, משמע אני המשפיע, על בני/הורי/ אשתי או חברי. הרגשות המתלווים לתחושת הדאגה הפוכים לרגשות החיוביים אותן חשים כשלוקחים אחריות. התוצאה מן הסתם היא מידת האפקטיביות של הפעולה. 

הבן הבכור חש רגשי אשם על כי אינו יכול לעזור לאביו הקשיש, הדאגה הניעה אותו לפעול, אך ללא תוצאה שתהלום את צרכי האב. אחיו הצעיר פעל ממקום בוטח ויצירתי. התוצאה הסופית היתה אפקטיבית כזו שענתה על צרכי אביו הזקן

בכל גיל, יש ציפייה לגבולות ולמוגנות כי בתוך תוכנו פנימה אנו יודעים כי כך נוכל להשיג איזון. אך כפי שציינתי, מצב כאותי, שינוי ואי ודאות, מעורר בנו באופן ספונטני ומידי דאגה פחד ובהלה. ההרגשה הזו לא פוסחת על איש מאיתנו. בעבודה, במשפחה, בין חברים, במערכת הזוגית, בבתי הספר, וברחוב. 

ההצעה שלי, להמיר באופן טכני את המילה דאגה במילה אחריות. האפשרות הטכנית הזאת מציתה בנו את המסוגלות לתפוס את הסיטואציה משלילי לחיובי ולראות באי הודאות הזדמנות. בימים אלה, יותר מאי פעם, יש להציף את תחושת המסוגלות לאחריות ואת הביטחון ביכולת לממש מסוגלות זו.

איך עושים זאת? איך מיצרים חוסן אישי ואיך מתמידים בו? איך ממירים בלבול וחוסר ביטחון בתחושת מסוגלות

מסתבר שלא היד קובע כי אם תהליך הידיעה עצמו וכשתהליך ההתמודדות יתנהל באופן מובנה תוך איזון בין רגשות מחשבות והתנהגות, נוכל לאפשר לעצמנו ולסביבתנו חיים מלאים עשירים ומאושרים.

ככל שנקדים ונלמד את טכניקת ההמרה הפונטית, כך נטיב עם חיינו. ככל שנקדים וניקח אחריות על לימוד מיומנות זו את ילדינו, נבטיח את הסתגלותם להטיב את חייהם. ילדים וגם מבוגרים, לומדים מהר בעזרת חושים. לשם כך המשחק "מעגל החוויה" המלמד ומאמן באופן ויזואלי את אפשרות ההמרה.